אנחנו קבוצה של אינדיבידואלים עם מזל של ממזרים שזוכים להתעורר ולייצר בירה כל בוקר. אנחנו גאים במוצרים שאנחנו מייצרים, ואנחנו אובססיביים לשפר אותם. אנחנו מלאי הערכה למסורות בישול ואנחנו יודעים וחוקרים איך לנצל את הידע הזה ליצור מוצרים חדשניים ששוברים את החוקים. אנחנו בוסים, עובדים וקולגות שלעיתים מרגישים שמאמינים בנו יותר משאנו מאמינים בעצמינו.
למה אנחנו עושים דברים. עשינו הרבה טעויות במהלך הדרך, אני חושב שבגלל זה כל כך אהבו ואוהבים אותנו עד היום. כשאתה הולך למקדונלדס אתה לא אוהב את המכשירים או את האנשים שהכינו עבורך את האוכל – אתה אוהב דווקא את האוכל עצמו. אבל בהאטץ’ כשלפעמים עשינו טעויות – בהגשת הבירה, בחוויית האירוח שנתנו לאנשים או בסוג האוכל שהגשנו-
אנחנו מתעבים את איך שהעולם נהיה “MADE IN CHINA”, ומרגישים גאים להיות חלק משובה של תעשיה מקומית, מלאת נשמה ויצירה. אנחנו מביאים כוונה ואהבה ליצירה שלנו ואנו מקווים שהחוויה הזאת מורגשת בשתית הבירה. אנחנו מרגישים שהחיים סובבים סביב למידה, ולמידה עוסקת בענווה ועין טובה. אנו מאמינים שלשתות בירה זו חוויה קולינרית, חברתית ותרבותית. אנחנו צוחקים על “רכיבים סודיים” במתכונים. אנחנו עוסקים בכימיה של המים של הבירה שלנו. אנחנו חנונים. אנחנו מוצאים את זה יותר קל לחיות בעולם של יצירה מאשר לספר סיפור של יצירה. אנחנו לא בטוחים איך להשתמש במילה אותנטי בלי להשמע מזוייפים… אנחנו אוהבים בישול בירה ביתי ומבשלנים ביתיים.האטץ’ הוא מקום שבו אוכל אמיתי ובירה אמיתית מיוצרים על ידי אנשים אמיתיים, מוגשים על ידי אנשים אמיתיים בשביל אנשים אמיתיים. הכל התחיל אצל אפרים בחצר כשהוא התחיל לבשל בירה בחצר ולהגיש אותה לשכנים. לאט לאט עוד אנשים שמעו על הבירה הביתית וכל השכונה הייתה מגיעה לשתות בירה טריה. עם כמות האנשים שהתווספה גם נהיה צורך להגיש לאנשים אוכל לצד הבירה וכך נולד הניצן הראשון של האטץ’. כל שבוע בירות אחרות ואוכל אחר ואנשים אחרים. האווירה הזאת של אירוח על ידי איש פשוט בגינה של הבית שלו היא האווירה שמלווה את האטץ’ עד היום.
אהבו אותנו יותר, לא כי טעינו מתוך אידיאל, אלא כי עבורנו כל טעות היא מקפצה לצמיחה וכל לקוח מאוכזב הוא מורה שלימד אותנו להיות מסעדנים, יצרנים ומארחים טובים יותר. העובדה שהיינו אנשים אמיתיים אפשרה לנו ומאפשרת לנו עד היום להכין בירה יותר טובה ולהכין אוכל יותר טוב. לכן אנשים שמגיעים להאטץ’ אמנם אוהבים את הבירה ואת האוכל, אבל אוהבים גם את מי שמגיש להם אותה ומי שבישל להם אותו. עבורי- האטץ’ היא ההזדמנות לצמוח וללמוד, זה לימד אותי ומלמד אותי. כל יום הוא שיעור על איך ישראלי כמוני יכול להגיש בירה לאמריקאי, שני אנשים מעולמות שונים עם בדיחות שונות הומור שונה וטמפרמנט אחר. אבל כולנו אוהבים בירה…. כמובן שאין אושר גדול יותר מאשר לראות לקוח שותה מהבירה ומחייך אחרי השלוק הראשון. יש משמעות לכך שמישהו שותה משקה שיוצר בהרבה דם יזע ודמעות, המשמעות הזו ממלאת אותי כל בוקר ומאפשרת לי לקום ולצאת ולעבוד.אחד הרגעים המשמעותיים עבורי בעבודה – מלבד הרגעים שבהם יוצא לי לעמוד מאחורי הבר ולתת לאנשים בירה, הוא רגע שהיה לפני הקורונה כשעוד הייתה פה תיירות. במחנה יהודה בירושלים, אולי חוץ מעזה והר הבית זה המקום הכי מטורף במזרח-התיכון. חזרתי מפגישה והגעתי להאטץ’ – על הבר בחוץ ישבו זוג חרדי, שתי בנות קיבוצניקיות וחבורת פרחי כמורה עם שרשראות צלב ענקיות.
באוגוסט 2017 נפתח האטץ’ בשוק. בשבילי (ישראל) שעד אז רק שמעתי על אפרים והבירות שהוא מבשל- ובעצמי בישלתי בירות בבית זאת הייתה הזדמנות מעולה, שמחתי לפגוש את אפריים ולהצטרף לצוות כאחד הברמנים הראשונים בצוות ולראות מה זה אירוח אמיתי. ”אירוח אמיתי” זה נשמע סקסי, אבל להיות בן אדם אמיתי זה קשה, לא תמיד ידענו מה אנחנו עושים, ולא תמיד ידענו להסביר לעצמנו-
למה אנחנו עושים דברים. עשינו הרבה טעויות במהלך הדרך, אני חושב שבגלל זה כל כך אהבו ואוהבים אותנו עד היום. כשאתה הולך למקדונלדס אתה לא אוהב את המכשירים או את האנשים שהכינו עבורך את האוכל – אתה אוהב דווקא את האוכל עצמו. אבל בהאטץ’ כשלפעמים עשינו טעויות – בהגשת הבירה, בחוויית האירוח שנתנו לאנשים או בסוג האוכל שהגשנו-
אהבו אותנו יותר, לא כי טעינו מתוך אידיאל, אלא כי עבורנו כל טעות היא מקפצה לצמיחה וכל לקוח מאוכזב הוא מורה שלימד אותנו להיות מסעדנים, יצרנים ומארחים טובים יותר. העובדה שהיינו אנשים אמיתיים אפשרה לנו ומאפשרת לנו עד היום להכין בירה יותר טובה ולהכין אוכל יותר טוב. לכן אנשים שמגיעים להאטץ’ אמנם אוהבים את הבירה ואת האוכל, אבל אוהבים גם את מי שמגיש להם אותה ומי שבישל להם אותו. עבורי- האטץ’ היא ההזדמנות לצמוח וללמוד, זה לימד אותי ומלמד אותי. כל יום הוא שיעור על איך ישראלי כמוני יכול להגיש בירה לאמריקאי, שני אנשים מעולמות שונים עם בדיחות שונות הומור שונה וטמפרמנט אחר. אבל כולנו אוהבים בירה…. כמובן שאין אושר גדול יותר מאשר לראות לקוח שותה מהבירה ומחייך אחרי השלוק הראשון. יש משמעות לכך שמישהו שותה משקה שיוצר בהרבה דם יזע ודמעות, המשמעות הזו ממלאת אותי כל בוקר ומאפשרת לי לקום ולצאת ולעבוד.אחד הרגעים המשמעותיים עבורי בעבודה – מלבד הרגעים שבהם יוצא לי לעמוד מאחורי הבר ולתת לאנשים בירה, הוא רגע שהיה לפני הקורונה כשעוד הייתה פה תיירות. במחנה יהודה בירושלים, אולי חוץ מעזה והר הבית זה המקום הכי מטורף במזרח-התיכון. חזרתי מפגישה והגעתי להאטץ’ – על הבר בחוץ ישבו זוג חרדי, שתי בנות קיבוצניקיות וחבורת פרחי כמורה עם שרשראות צלב ענקיות.
לכל היושבים הייתה כוס בירה ביד ואוכל אמריקאי של האטץ’- המחזה הזה למרות שלא היה בלתי רגיל להאטץ’ – ריגש אותי במיוחד. כמובן שיש במחזה הזה ריגוש ואיזה התגשמות של אידיאל לשלום עולמי. אבל דווקא העובדה הפשוטה שידעתי שהעבודה הקשה שלנו הופכת למוצר נגיש ונוגעת בכל כך הרבה סוגים של אנשים מכל כך הרבה זוויות שונות רגישה אותי ונחקקה בי עד היום.
